דב"ע מא/23 - 2

תקציר

המקרה נסוב סביב מעמדו התעסוקתי של נכה צה"ל שנשכר על ידי חברת הוצאה לאור מודיעין בע"מ (המשיבה), מכוח צו העסקה הקבוע בתקנות העסקת נכי מלחמה, תשי"א-1951. המערערת, שהובילה עיתונים עבור המשיב, טענה כי הייתה עובדת ותבעה שכר מהמשיב. עם זאת, בית הדין האזורי בתל אביב-יפו פסק נגדו, בקובעו כי הוא עובד עצמאי ולא שכיר, מה שהוביל את המערערת לערער על ההחלטה. הערעור מתמקד בשתי סוגיות מרכזיות: תוקפו של צו ההעסקה ומעמדה של המערערת כשכירה או כקבלן עצמאי. מסקנתו של בית הדין היא כי צו ההעסקה, שחייב את המשיב להעסיק את המערערת, נותר בתוקפו ולא בוטל. צו זה פירט את סוג העבודה שעל המערערת לבצע, וכל עוד לא בוטלה רשמית, פיטוריה של המערערת מאותה עבודה ספציפית אינם תקפים. הנושא השני מורכב יותר. בית המשפט בוחן פסקי דין קודמים וקובע כי המבחן להבחנה בין עובד לעובד עצמאי הוא 'מבחן האינטגרציה', הבוחן את השתלבותו של הפרט במבנה הארגוני של החברה ואת עצמאותו מהעסק. במקרה דנן, תפקידו של המערער היה בעיקר תחבורה, שכללה שימוש ברכבו והוצאות נלוות. בית המשפט קובע כי השקעתו של המערער ברכב ואחריותו לתחזוקתו מצביעות על היותו בעל עסק הסעות עצמאי. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי החוזה הפריד בין התשלום עבור עבודתו של המערער לבין הוצאות אחזקת הרכב, דבר המצביע על היותו עובד עצמאי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט פוסק לטובת המשיב, בקובעו כי נסיבותיו של המערער מצביעות על היותו עובד עצמאי ולא שכיר. המערערת חויבה לשלם למשיב 300 ₪ שכר טרחת עורך דין.