ת"פ 25747-05-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בתחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין על עובדות המקרה, אשר יצר מנגנון תלת שלבי לגזר הדין. השלב הראשון כולל קביעת מספר האירועים על סמך כתב האישום, וכתוצאה מכך מספר מתחמי הענישה. השלב השני כולל קביעת מתחם הענישה ההולם, בהתחשב בחומרת העבירה ובמידת האשמה, והשלב השלישי בוחן נסיבות אישיות שאינן קשורות לעבירה. כמו כן מתפרש יחסו של התיקון להסדרי טיעון, בהתייחסו להיעדר התייחסות מפורשת בתיקון ובהליך החקיקה המיועד להסדרי טיעון, שלא התממש. פסק הדין בפרשת העבירה השנייה נחשב מחייב, וקובע כי על בית המשפט לבחון את האיזון בין טובת ההנאה לנאשם לבין האינטרס הציבורי באישור הסדר טיעון. לאחר מכן עובר פסק הדין לדון בפרטים הספציפיים של המקרה. הוא קובע את מספר האירועים המעורבים, בהתחשב בהם כאירוע אחד בשל הקשר הקרוב והדמיון ביניהם. נדונים הפגיעה בערכים חברתיים ובעוצמת הפגיעה, תוך הדגשת חומרת הפרת האמונים, במיוחד בכל הנוגע להפעלת סמכות בתחום הכשרות. נבחנות הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, לרבות התכנון, תפקידו של הנאשם, יכולתו להימנע מהמעשה והמניע. משמעות הקנס המוטל נשקלת גם בקביעת העונש. מדיניות הענישה הרווחת נבחנת על ידי סקירת מקרים דומים, תוך ציון המורכבות בקביעת רף ענישה ברור. המדיניות נלקחת בחשבון לצד גורמים נוספים בעת קביעת המתחם. פסק הדין מתייחס גם לטענת הנאשם בדבר העמדה לדין מפלה, ואינו מוצא טעם בטענה. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות והיתרונות של הסדר הטיעון, בית המשפט מאשר את טווח הענישה המוסכם על הצדדים. על הנאשם נגזרו שלושה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 45,000 ₪ או 75 ימי מאסר. מוזכרת גם הזכות לערער על פסק הדין.