ת"פ 1124/08

תקציר

בפסק דין מיום 16.6.2010 קבע השופט יואל עדן כי המונח "אלימות" בסעיף מאסר מותנה שהוטל על נאשם בפסק דין קודם אינו מכסה את עבירת האיומים. הנאשם הורשע בעבר שלא בפניו בתקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה בזדון והפרעה לשוטר, ונגזרו עליו מספר עונשים, בהם מאסר על תנאי. התנאי קבע כי הנאשם ייכלא אם יבצע עבירת אלימות כלשהי בתוך שנתיים. בהמשך, הואשם הנאשם והודה כי איים על אדם אחר. השאלה שעמדה בפני השופט עדן הייתה האם איום זה מהווה עבירת אלימות לפי הפסיקה הקודמת, אשר תגרור את המאסר על תנאי. השופט עדן קבע כי ההבנה הרגילה של "אלימות" היא פעולה של הפעלת לחץ פיזי ויש לפרש אותה ככזו. בעוד שהאיומים שהשמיע הנאשם יכולים להיחשב כ"אלימות מילולית", אין מדובר בפרשנות סבירה למונח "אלימות" כפי שהוא חל על עניינו של הנאשם, ולפיכך המאסר המותנה לא היה ישים במקרה זה. השופט הדגיש את עקרון החוקיות ואת הצורך שההוראות הפליליות והעונשים שלהן יהיו ברורים ומדויקים, ויבטיחו כי הפרט יהיה מודע לתוצאות מעשיו. ללא התייחסות מפורשת לאיומים בפסק הדין הקודם, הגיע השופט למסקנה כי הנאשם לא הוזהר די הצורך כי ביצוע עבירה זו יביא למאסר. לפיכך, המאסר המותנה לא נחקק, והנאשם לא יעמוד בפני עונש מאסר נוסף בגין האיום.