ת"א 44974-06-20

תקציר

השאלה המרכזית בתיק זה היא האם התובעים, ששימשו כמתווכים בעסקת נדל"ן מורכבת, זכאים לקבל דמי תיווך מהנתבעים, שהיו לקוחותיהם בעסקה זו. התובעים טוענים כי חייבים להם שכר טרחה זה שכן הם היו הגורם האפקטיבי שהוביל את הנתבעים ובעלי הקרקע להתקשר בהסכם מחייב. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי מעורבותם של התובעים במו"מ הייתה מינימלית וכי גורמים אחרים, לרבות יוזמת בעלי הקרקע ומומחיותם של הנתבעים בפינוי פולשים, היו הסיבות העיקריות להתקדמות העסקה. בית המשפט בוחן את הראיות והעדויות שהוצגו ומוצא כי המשא ומתן שניהלו התובעים עם הנתבעים ובעלי הקרקע היה קצר וחסר חשיבות, והסתיים בשלב מוקדם ללא הסכמות של ממש. זאת ועוד, משא ומתן זה הופסק על ידי בעלי הקרקע בשל חשש ליציבותם הכלכלית של הנתבעים, בעקבות פרסומים בתקשורת על ערבות בנקאית חלוטה. בית המשפט מגיע למסקנה כי לא ניתן לראות בתובעים את הגורם האפקטיבי בעסקה. עוד יצוין, כי המו"מ שהוביל בהמשך להסכם המכר החל בין בעלי הקרקע לבין צד שלישי, אזורים, ורק בהמשך הצטרפו הנתבעים, דבר שניתק עוד יותר את הקשר בין שתי מערכות המשא ומתן. ככלל, בית המשפט קובע כי תרומתם של התובעים לעסקה הייתה מזערית, והתנהגות הנתבעים לא הפגינה חוסר תום לב. לפיכך, התביעה לדמי תיווך נדחית, והתובעים נדרשים לשלם לנתבעים 40,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-10,000 ₪ הוצאות משפט.