עת"מ 16431-07-16

תקציר

העותרים, וילדר ואמירי זכרון, טענו כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה המחוזית שהצדיקו את התערבות בית המשפט. הם ביקשו מבית המשפט להורות לוועדה המחוזית לתקן את התכנית תוך השוואת הזכויות המוקנות לעותרים. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא עלה בידי העותרים להניח תשתית עובדתית ו/או משפטית שתצביע על "חוסר סבירות קיצוני" בהחלטת הוועדה המחוזית. ראשית, העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהוועדה המחוזית הייתה מחויבת לפרש את מכתב הסיכום כפי שטענו. שנית, גם אם קיבל בית המשפט את פרשנותם של העותרים למכתב, עדיין לא עלה בידם להוכיח כי מדובר בהבטחה שלטונית מחייבת. שלישית, גם טענת העותרים כי יש להכפיף את הוועדה המחוזית להתחייבות שניתנה במכתב הסיכום לא נתמכה אף היא. בנוסף, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם מהותי כלשהו בשיקול הדעת התכנוני שהפעילה הוועדה המחוזית. לחילופין, הם לא הצליחו לקבוע נסיבות כלשהן המצדיקות את הפעלתו של מנגנון "השבת זכויות". לבסוף, גם טענת העותרים לאפליה כלפיהם במסגרת התוכנית לא נתמכה אף היא. לפיכך דחה בית המשפט את עתירתם של וילדר ואמירי זכרון על כל חלקיה והורה לעותרים לשלם את הוצאות המשיבים. בעת"מ 58751-09-16 העלה העותר, בר יהודה, טענות נגד התכנית תוך התמקדות בשלוש סוגיות תכנוניות. הנושא הראשון נגע להיבטים התחבורתיים הכרוכים בתוכנית. בית המשפט קבע, כי אין צורך להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית בעניין זה, שכן הוצגה בפניו תשתית עובדתית מספקת וראויה לקבלת החלטותיה. הנושא השני נגע למגרש 811, שהוגדר בתוכנית כ"כיכר עירונית". בית המשפט הורה להחזיר את הדיון בנושא לוועדה המחוזית לדיון מחודש למציאת פתרון משולב למגרש שישמש הן ככיכר עירונית והן כחניון ציבורי. הנושא השלישי היה על מגרש 210, שתקן החניה בתוכנית לא תאם את התקנות. כמו כן הורה בית המשפט להחזיר את עניין מגרש 210 לוועדה המחוזית לתיקון נספח החניה בהתאם. מאחר שעתירת בר יהודה התקבלה באופן חלקי, בית המשפט לא הורה על הוצאות.