ת"א 19921/99

תקציר

פסק דין זה מתייחס לסכסוך מורכב בין בעל הבית, התובע, לבין הדיירים שהסכימו מאוחר יותר לרכוש את הדירה, נתבעים 1 ו-2, יחד עם הערבים שלהם, נתבעים 3 ו-4. התובע תבע פינוי ותביעות כספיות שונות הנובעות מאי תשלום לכאורה והפרת הסכם. בינתיים, הנתבעים תבעו תביעה נגדית לפיצויים, בטענה לבנייה בלתי מורשית בבית. הסוגיות המרכזיות היו האם הנתבעים הפרו את ההסכמים והאם התובע ביטל אותם כדין. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. בית המשפט קבע כי הנתבעים אכן הפרו את ההסכמים בכך שלא שילמו את דמי השכירות ואת מלוא מחיר הרכישה. כמו כן, בית המשפט אישר את ביטול הסכם המכר על ידי התובעת בשל אי תשלום הנתבעים, ומצא אותו בתוך פרק זמן סביר. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים בדבר חריגות בנייה, שכן נקבע כי הרוכשים הנתבעים בדקו או היו צריכים לבדוק את הנכס טרם רכישתו, וחתמו על סעיף ויתור על תביעות בגין ליקויים. התובעת הייתה זכאית לקבל דמי שכירות ופיצויים בגין הפרת הסכם השכירות. עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובע את מלוא הסכום הנתבע. תחת זאת, היא הורתה לנתבעים 1 ו-2 לפנות את המקום ולשלם לתובע סכום מופחת של 52,550 דולר, בניכוי הסכום שכבר שולם בגין המכירה, בצירוף הוצאות, שכר טרחת עורך דין וסכום נוסף להגנתם המוצלחת מפני חלק מהתביעה. להחלטה זו השלכות הן על המשכירים והן על השוכרים, והיא מדגישה את חשיבות העמידה בהתחייבויות התשלום ואת ההשלכות של הפרות חוזיות.