עש"מ 85/01

תקציר

מדובר בתביעה שהוגשה נגד שני עובדי משרד הביטחון שהואשמו בהגשת תלונה חסרת בסיס נגד הממונה עליהם. בית הדין המשמעתי זיכה את המערערים לאחר שקיבל את טענתם כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי תלונתם הובילה לחקירת הממונה. לאחר מכן תבעו המערערים מבית המשפט הוצאות הגנה לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, אך נדחו בטענה שאין בסיס לתביעה. המערערים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי בידי התביעה די ראיות המצדיקות את הגשת התביעה, וכי צדק בית המשפט שלהלן בהחלטתו שלא לפסוק הוצאות הגנה. עוד קבע בית המשפט העליון כי אמנם לבית הדין המשמעתי שיקול דעת לפסוק הוצאות בנסיבות חריגות, אך מקרה זה אינו מצדיק פסיקה כזו. בית הדין קבע כי הביטוי "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" בסעיף 36 לחוק המשמעת מאפשר לבית הדין לפסוק הוצאות במקרים בהם היה בסיס לתביעה, אך מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת הוצאות. עם זאת, נסיבות אלה מוגבלות למקרים קיצוניים וחריגים, והמקרה הנוכחי לא נפל בגדר זו. לפיכך, הערעור נדחה.