בר"ע 39918-02-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על החלטה קודמת. ההחלטה נשוא הערעור נגעה לצו מניעה זמני הנוגע לחקירת עבירות פליליות אפשריות שבוצעו על ידי המבקשים, שהם עובדים. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקשים, וקבע כי לחוקרי המוסד לביטוח לאומי סמכות לנהל חקירות מנהליות ופליליות כאחד. החוקרים במקרה זה חבשו את שני ה"כובעים", ולא הייתה הצדקה לערער על חוקיות החקירה הפלילית או על היעדר זכות לעורך דין במהלך החקירה. המבקשים גם לא היו זכאים לדעת את פרטי החשד נגדם. בית המשפט סירב להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין היעדר חקירות נגדיות במהלך הדיון והטלת הוצאות על המבקשים. סוגיית הסמכות המהותית הושארה לבירור בבית המשפט המחוזי, בעוד שערכאת הערעור לא מצאה טעם להתייחס לפער המסתמן בין הסעדים המבוקשים בבקשה לסעד זמני לבין הסעדים שבכתב התביעה. כתוצאה מכך נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של המכון.