עת"מ 63997-12-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה המערערת על הפקעת קרקע המיועדת למבני ציבור בתוכנית מתאר מקומית. הקרקע המדוברת לא סומנה במפורש להפקעה בתכנית. עם זאת, הוועדה המחוזית אישרה את בקשת ההפקעה של הוועדה המקומית, בנימוק של צורכי ציבור והצורך במטרה הציבורית המיועדת בתוכנית. העותר טען כי הוועדה המחוזית נעדרה סמכות לאשר את ההפקעה, דבר שנדחה על ידי בית המשפט. השופט התייחס בהרחבה לסעיפים הרלוונטיים בחוק התכנון והבנייה, והדגיש כי לוועדה אכן הייתה סמכות לקבל החלטה כזו. עוד הדגישה השופטת כי הוועדות המקומיות והמחוזיות, כרשויות ציבוריות, הן נאמני ציבור והחלטותיהן צריכות לשרת את טובת הכלל. השופט לא מצא פגמים משפטיים בשיקול הדעת של הוועדות והדגיש את ההיקף המצומצם של ההתערבות השיפוטית במקרים כאלה. בנוסף, התייחסה השופטת לסוגיית השיהוי בהגשת העתירה והבהירה כי יש לבקש את הדרישה לפיצויי הפקעה בתביעה אזרחית נפרדת. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם של המשיבים.