ה"פ 22479-02-18

תקציר

בפסק דין מיום 10.12.2018 נדחתה טענת המבקשים לאכיפת הסכם מכר והסכם גישור שנחתם בין הצדדים ביום 3.1.2018. המבקשים, קבוצת לוינסון, והמשיבים, קבוצת ברון, החזיקו במניות שוות בחברה השולטת ב-10% משוק המלט בישראל. פסק הדין הורה על חלוקת דיבידנד בסך 200 מיליון שקל ועל פירעון חובותיה של קבוצת לוינסון לחברה בסך 45 מיליון שקל כדי להקל על ההפרדה הכלכלית בין הצדדים. עוד נקבע בפסק הדין כי מכירת מניותיו של לור בחברה לחברת נכסי ברון תמורת 65 מיליון שקל, שישולמו בתוך 14 יום. כונס נכסים, עו"ד גיא גיסין, מונה לביצוע פסק הדין. קבוצת ברון לא קיימה את פסק הדין, מה שהוביל למינוי כונס הנכסים. מאוחר יותר הם הפקידו את מלוא הסכום שבמחלוקת, כולל מחיר המכירה וחלוקת הדיבידנד. כונס הנכסים ביצע משימות שונות, לרבות פגישות עם בנקים לסילוק ערבויות קבוצת לוינסון והשגת מסמכים חשבונאיים. הוא גם טיפל בשחרורו של לוינסון מהערבויות שלו ופיקח על ההתחשבנות בין הצדדים. כונס הנכסים הגיש בקשה לתשלום שכרו והוצאותיו בסך 990,000 ₪ בתוספת מע"מ ו-3,035 ₪ בהתאמה. המשיבים טענו כי הבקשה אינה מידתית וכי כונס הנכסים לא אכף באופן אקטיבי את פסק הדין, שכן הם העבירו את מלוא התמורה ללא מעורבותו. עוד טענו כי הוא אינו צד ניטרלי, המייצג את המבקשים, וכי התיק אינו כרוך בחדלות פירעון. בית המשפט מצא כי מינויו של כונס הנכסים היה הכרחי וכי מעשיו, אף שלא היו פעילים, קידמו באופן משמעותי את התיק. עם זאת, בית המשפט ציין כי תקנות השכר לכונסי נכסים אינן מתאימות למקרה זה ותחת זאת הפעיל את שיקול דעתו לפסוק שכר של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ, בו יחולו המשיבים. כן הורה בית המשפט למשיבים להשיב לכונס הנכסים הוצאות בסך 3,035 ₪. בפסק הדין הודגש כי מינויו ומעשיו של כונס הנכסים תרמו לאכיפת פסק הדין וכי עמידתם של המשיבים נבעה ממעשיו של הכונס ומפסק הדין עצמו.