פ"ל 4696-08-18

תקציר

השופט קובע כי הנאשם נהג ברכב בעודו שיכור וסירב להיכנע לבדיקת נשיפה לאחר שנעצר כדין ונמסר לו על השלכות סירובו. בית המשפט מדגיש כי הוא רשאי להרשיע את הנאשם על סמך עובדות שאינן כלולות בכתב האישום, כל עוד ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפניהן – וכך עשה. השופט מדגיש את הימנעותו של הנאשם מלהעיד להגנתו, ומציין כי הדבר מחזק את ראיות התביעה. היעדרו של סרטון המתעד את הסירוב נחשב לכישלון חקירתי, אך בית המשפט מוצא את עדותו של אסולין ואת הראיות הקיימות מספיקות כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. השופט דוחה גם את טענות ההגנה בדבר פגיעה בזכויות הנאשם בחקירה ומשמעות הסרטון החסר, וקובע כי זכותו של הנאשם להיוועץ בעורך דין לפני בדיקת הנשיפה לא נפגעה, וכי ראיות סירובו קבילות. יתר על כן, השופט קובע כי התנהגותו של הנאשם, לרבות נהיגתו הלא יציבה, ריח אלכוהול חזק והתנהגותו הבלתי עקבית, מעידים על כך שהיה תחת השפעת אלכוהול. לסיכום, השופט מרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות מכוח סירובו לבצע את בדיקת הנשיפה, תוך הדגשה כי החזקה הקבועה בסעיף 64ד(א) לפקודה חלה במקרה זה. ההחלטה מתקבלת בהיעדרו של הנאשם, וגזר הדין ניתן היום, 20.6.2022.