עמ"נ 55879-03-11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטה של רשות מקומית בדבר סיווג נכס לצורך הטלת ארנונה. המערערת טענה כי החלטת הרשות בדבר שינוי סיווג הנכס היוותה שינוי מדיניות בלתי ראוי וסטייה מחוקי ההקפאה. עם זאת, השופט קבע כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענה זו, שכן היא חורגת מתחומו של חוק הרשויות המקומיות. כמו כן, אישרה השופטת את סיווגה של הוועדה את הנכס כ"מסחר" ולא כ"מחסן", כהגדרתו בצו הארנונה. על פי הצו, נכס יכול להיות מסווג כמחסן רק אם הוא משמש אך ורק לאחסון טובין שאינם מיועדים למכירה, ורכושה של המערערת לא עמד בתנאי זה. השופט דחה גם את טענת המערער כי עמדת הרשות בנוגע לסיווג הרכוש אינה עקבית, וקבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בקביעה זו. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 10,000 ₪. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והמזכירות הייתה אחראית להעביר להם את ההחלטה.