ת"א 60330-03-22

תקציר

התיק נסוב סביב נכס מושכר וניסיונו של המבקש לאכוף אופציה לרכישת המושכר. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים, בה ביקש לממש את סעיף האופציה ולרכוש את החכירה תמורת מיליון שקל או לקבל פיצויים. אלא שהמשיבים סירבו למכור, מה שהוביל את המבקשים לבקש צו מניעה שיאסור על פינויים ועל השכרתם מחדש של הנכס. על בית המשפט היה לקבוע מהי הסמכות המהותית לדון בתביעה, שעניינה בחינת מהות הסעד המבוקש. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה נוגעת לזכויות קנייניות בחכירה, ומעמידה אותה בסמכותו של בית המשפט המחוזי. למרות שלבית משפט השלום יש סמכות ליתן סעד זמני במקרים כאלה, בית המשפט נקט זהירות בשל חוסר הדחיפות וההעדפה שבית המשפט הדן בסעד זמני יהיה זהה לזה הדן בתביעה. לפיכך הועברה גם הבקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי. כפי שביקש המבקש, התביעה הכספית נדחתה כדי למנוע פיצול הדיון, והמזכירות הונחתה להשיב את אגרות בית המשפט בגין סעד זה. בית המשפט אישר לפצל את הסעדים במידת הצורך, והמקרה, לרבות הבקשה לסעד זמני, הועבר לבית המשפט המחוזי.