ו"ע 47222-12-19

תקציר

פסק הדין דן בהפקעת זכויות במקרקעין המוחזקים בידי הנתבע, אשר קיבל התראה בגין הפרת חוק ההתיישבות החקלאית. על פי החוק, אם המפר לא חדל מההפרה בתוך חודש מיום קבלת ההתראה, שר החקלאות יכול לתבוע הפקעה. האזהרה צריכה להיות מלווה בשימוע ובהזדמנות למפר להציג את טיעוניו, מה שלא קרה במקרה הזה. הנאשם הואשם בהפרת החוק בכך שהעניק זכויות במקרקעין ויצר שותפות, אך לא נחקר לפני קבלת האזהרה. אמנם היעדר שימוע והסבר אינו אידיאלי, אך פסק הדין סבור כי הוא אינו רלוונטי שכן הנאשם כבר הודה בהפרה והגיש בקשה להיתר לתיקון הבעיה. בית המשפט בוחן גם את ההליכים לבחינת הבקשה להיתר לשימוש חורג, ומוצא כי התובע לא נקט בצעדים הנדרשים ובמקום זאת הגיש תביעה. יצוין כי התביעה מבקשת להפקיע קרקע, שאינה ישימה בהתחשב בנסיבות, והייתה צריכה להיות מופנית לסילוק הנתבעים מהקרקע. התביעה נדחית בשל אי עמידה בהליך המשפטי והיותה לא רלוונטית, שכן הסעד המבוקש אינו ישים. התובע חויב בהוצאות הנתבע, והמועד הראייתי שנקבע מבוטל. ההחלטה מתקבלת על יסוד טעמים אלה, והתובע מונחה למצות את כל הדרכים המתאימות העומדות לרשותו.