ת"א 128878/01

תקציר

המשיב היה מעורב בתאונת דרכים ביום 3.1.2000, ולאחר מכן הגיש תביעה נגד המבקשת, חברת הביטוח שלהם, לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח החיים שלהם, בנימוק של נכות לצמיתות. חברת הביטוח, מצדה, הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעה, בטענה כי נכותו של המשיב אינה עונה על הגדרת "נכות" כפי שהותוותה בפוליסה. על פי הפוליסה, "נכות" מוגדרת כאובדן מוחלט של תפקוד האיבר או האיבר עצמו, וחברת הביטוח טענה כי אף אחת מפגיעותיו של המשיב אינה מהווה אובדן מוחלט כזה. נכויותיו של המשיב הוערכו על ידי ד"ר מריו סקולסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית, בשיעור כולל של 56%. נכויות אלה כללו מגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני, פגיעה בשורש C6, הפרעה נפשית ונכויות הקשורות לסוכרת ויתר לחץ דם. אף אחת מהנכות הללו, טענה חברת הביטוח, אינה עולה כדי אובדן מוחלט כנדרש בפוליסה. זאת ועוד, חברת הביטוח לא קיבלה חוות דעת רפואית הסותרת את הערכתו של ד"ר סקולסקי והדגישה כי גם אם נכויותיו של המשיב היו כאמור, הן אינן מזכות אותו בהטבות. המשיב התנגד לבקשה, בטענה שחברת הביטוח לא הדגישה את זכאות הנכות בפוליסה, כנדרש בחוק. עוד טענו כי הציפיות הסבירות שלהם בעת הוצאת הפוליסה היו שהיא תכסה נכות חלקית. לחלופין טען המשיב כי הוא עומד בדרישות הנכות המלאה או החלקית כפי שהותוו בפוליסה. בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח, בקובעו כי אף אחת מנכויותיו של המשיב אינה מהווה אובדן מוחלט של תפקוד האיברים או האיבר עצמו, כהגדרתם בפוליסה. עוד קבעה השופטת כי לשון הפוליסה ברורה ולכן אין צורך להתחשב בציפיות הסבירות של הצדדים. משכך, חברת הביטוח לא הייתה חייבת בתשלום למשיב תגמולי ביטוח בגין נכות לצמיתות והתביעה נדחתה.