פ"א 34007-04-21

תקציר

המערער הורשע בשתי עבירות מס ונגזרו עליו בשנת 2010 עונשי מאסר על תנאי, מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ₪. מאחר שהקנס לא שולם, הוצאו צווי מעצר מרובים ונעשו מספר ניסיונות לבצע את גזר הדין, כולל אזהרות והזדמנויות להחזר הקנס. בקשותיו הרבות של המערער לביטול צווי המעצר, המבוססות על טענות שונות, לא צלחו. המקרה שלפנינו מתייחס להחלטתו של בית משפט קמא משנת 2021 לדחות את בקשתו האחרונה של המערער לבטל את צו המאסר בעילה של התיישנות, שכן הניסיונות לביצוע גזר הדין נמשכו לאורך השנים. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיים דיון במעמד הצדדים. המשיב, לעומת זאת, טען כי למערער היו הזדמנויות רבות להסדיר את הקנס וכי הדין הרלוונטי אינו מחייב שימוע. בית המשפט קבע, כי אמנם בית משפט קמא לא היה חייב לקיים דיון, אך טענתו של המערער בדבר הגבלת עונשו מחייבת בחינה נוספת בדיון בנוכחות הצדדים. הערעור התקבל אפוא בחלקו, ובית משפט קמא התבקש לקיים דיון בבקשה. עם זאת, ההחלטה לא הביעה עמדה לגופה של טענת ההתיישנות.