ע"פ 564/83

תקציר

פסק הדין מזכה שלושה משיבים בעבירת האינוס לפי סעיף 345 לחוק העונשין, וכן בעבירת האינוס במרמה לפי סעיף 346, אך מרשיע אותם בעבירה הפחותה של עושק לפי סעיף 431(1) בגין ניצול חולשתה השכלית וחוסר ניסיונה של צעירה בעלת מוגבלות שכלית. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ערעור בנימוק שהיה מקום להרשיע את המשיבים בעבירת האונס החמורה יותר. בית המשפט העליון פוסק לטובת התביעה, וקובע כי המשיבים ידעו שהאישה אינה מסכימה מרצונה, וכי מגבלותיה הנפשיות ניכרות. עם זאת, היסוד הנפשי הנדרש להרשעה באונס נדון על ידי השופטים. לדברי השופט גולדברג, על הנאשמים להיות מודעים לכך שמעשיו היו בניגוד לרצונה של המתלוננת, ואילו ממלאת מקום הנשיא בן-פורת סבורה כי פזיזות – קבלת הסיכון ביודעין שהאישה לא הסכימה לכך – היא יסוד נפשי מספיק. שניהם מסכימים כי טעות כנה של הנאשם ביחס להסכמת המתלונן היא הגנה. פסק הדין קובע תקדים לפיו נטילת סיכון למרות ידיעת קיומו של סיכון שקולה לידיעה בפועל, ומחיל זאת על היסוד הנפשי הנדרש להרשעה באונס. לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והמשיבים מורשעים באונס לפי סעיפים 345 ו-353 לחוק העונשין.