המ"ש 6612-11-25

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להישפט - מקרה עלנעאמי נ' מדינת ישראל **מבוא:** החלטה זו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, בפני כבוד השופטת עידית פלד, דנה בבקשה להארכת מועד להישפט שהוגשה על ידי עלא עלנעאמי. המבקש נדרש להישפט בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה. ההחלטה מפרטת את הנימוקים לדחיית הבקשה, תוך התבססות על דברי חקיקה, פסיקה ודוקטרינה משפטית. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **העדר תשתית עובדתית מתצהיר:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של תצהיר נתמך בתשתית עובדתית להגשת בקשות מסוג זה. בהסתמך על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל) שאושרה על ידי בית המשפט העליון (רעפ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל), נקבע כי בקשה ללא תצהיר הולם או תשתית עובדתית מספקת דינה להידחות. חידוש או חידוד של עקרון זה הוא הצורך בראיות קונקרטיות ולא רק בטענות בעל פה. 2. **הארכת מועד להישפט – תנאים:** בית המשפט ייעתר לבקשת הארכת מועד להישפט רק אם מתקיימים תנאים מסוימים: * **סיבה מוצדקת/טעם ראוי/נימוק ממשי:** קיים הסבר סביר ומגובה בראיות לאיחור בהגשת הבקשה. * **חשש לעיוות דין:** דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין למבקש. * **נימוקים מיוחדים אחרים:** נסיבות חריגות המצדיקות הארכה. 3. **חזקת המסירה:** החלטה זו מרחיבה ומחזקת את יישום חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי. כאשר הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתו הרשומה של הנמען וחזרה בציון "לא נדרש", חלה חזקת מסירה. משמעות הדבר היא שהנטל מוטל על הנמען להוכיח כי אי קבלת ההודעה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מכוונת. הפסיקה המוזכרת (עפ"ת (מחוזי חי') 42135-11-22 יצחק יוגב נ' מדינת ישראל ואח') מדגישה כי טענה בעל פה לאי קבלת הדואר אינה מספיקה לסתור את החזקה. על המבקש להציג אסמכתאות מרשות הדואר או ראיות אחרות המוכיחות זאת. 4. **"אחר נהג" ועיוות דין:** בהתייחס לטענה הנפוצה כי נהג אחר נהג ברכב, בית המשפט קובע כי טענה זו, אף אם מגובה בתצהיר, אינה מבססת כשלעצמה חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד. הפסיקה (כפי שמוצג על ידי הפניות לרע"פ 4849/24 נחמן אלבז, עפ"ת 48937-07-24 מוראד, ועוד) מראה כי רק במקרים של תצהיר מפורט וענייני, התומך היטב בטענת "אחר נהג", ניתן לשקול עיוות דין. יתרה מכך, עצם אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מהווה עיוות דין. 5. **טענה כללית בתצהיר:** גם כאשר טענת "אחר נהג" מגובה בתצהיר, בית המשפט מצפה שתצהיר זה יהיה מפורט וענייני. במקרה הנוכחי, התצהיר תואר כ"לקוני וחסר פרטים מהותיים", ולא סיפק הסבר מספק לגבי שימושו של המצהיר ברכב במועד הרלוונטי, נסיבות הנהיגה, או כיצד זכור לו האירוע. התייחסות זו מחזקת את דרישת הצדק והראיות הממשיות. **חידושים ודגשים בפסיקה:** * **החמרה בדרישת הראיות לבקשות להישפט:** ההחלטה מדגימה מגמה של החמרה בדרישות הראייתיות להגשת בקשות להארכת מועד להישפט, בדגש על הצורך בתשתית עובדתית מוצקה, ובעיקר תצהירים מפורטים ומגובים. * **חיזוק מעמדה של חזקת המסירה:** בית המשפט מחזק את תוקפה של חזקת המסירה, ומבהיר כי "לא נדרש" אינו מצדיק אוטומטית אי קבלת הודעה, ונטל ההוכחה לעניין זה מוטל באופן משמעותי על מבקש ההארכה. * **הבחנה בין טענה לנימוק ממשי לעיוות דין:** ההחלטה מבצעת הפרדה ברורה בין טענה כללית של "אחר נהג" לבין נימוק ממשי לעיוות דין. טענה זו כשלעצמה, גם אם מגובה בתצהיר, אינה מספיקה כדי לעקוף את ההליכים הרגילים, אלא אם היא מפורטת ומנומקת היטב. * **"נימוקים מיוחדים אחרים":** ההחלטה מבהירה כי השימוש בסעיף זה צריך להיות מוצדק בנסיבות חריגות ומשמעותיות, ולא רק כדרך "לעקוף" את הדרישות הרגילות. **מסקנה:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום קפדני של הדין הקיים, תוך חיזוק הדגשים על הצורך בראיות קונקרטיות, תצהירים מפורטים, והבנה של משמעות חזקת המסירה. מבחינה משפטית, ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על מבקש ההארכה להוכיח את טענותיו, ואינה מקבלת טענות כלליות או חסרות ביסוס. הדבר נועד למנוע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ולהבטיח יעילות דיונית.