רמ"ש 19666-03-15

תקציר

העותר ביקש לערער על החלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא בתיק עיזבון. ליתר דיוק, העותר מבקש להציג חוות דעת רפואית פרטית בפני מומחה שמונה על ידי בית המשפט. חוות הדעת הרפואית האמורה נערכה לגבי המנוחה לפני מותה. עם זאת, החלטתו של בית משפט קמא לא אפשרה לעותר להציג חוות דעת פרטית זו למומחה. שופט ערכאת הערעור קבע כי העותר לא סיפק נימוק משכנע המצדיק את החריגה מהעיקרון הבסיסי של אי קיום דיון לפני סיום ההליך. השופט הדגיש כי החלטתו של בית משפט קמא באשר לטיבם של המסמכים שהוגשו למומחה היא החלטה פרוצדורלית, שערכאת הערעור אינה ששה להתערב בה אלא אם היא מנוגדת לחוק או יוצרת עיוות דין. השופט מצא כי החלטת בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. עוד הבהירה השופטת כי ההליך בבית משפט קמא לא היה התנגדות לצו ירושה, כפי שנטען על ידי העותר, אלא בקשה לביטולו. לפיכך החליטה השופטת לדחות את בקשת רשות הערעור, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. יתר על כן, מאחר שלא נדרשה תגובה מהמשיבים, לא היה צו להוצאות. ניתן לפרסם את ההחלטה במתכונתה הנוכחית.