המ"ש 12941-12-22

תקציר

הנאשם הגיש בקשה להארכת מועד למשפט בעניין קנס תעבורה ששולם, בטענה כי לא היה מודע לקנס עד שבדק במרכז לגביית קנסות, בטענה כי הוא אינו הוגן שכן אדם אחר נהג ברכבו. עם זאת, השופט דחה את בקשתו, תוך שהוא מצטט תקדימים מבוססים. על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשלום הקנס נחשב כהודאה באשמה, והנאשם אינו נופל תחת שני החריגים לכלל זה. השופט התייחס גם למקרים קודמים בהם נדחתה טענת "נהג אחר" ככזו שאינה מקימה חשש לעיוות דין, תוך שימת דגש על שיקולי המדיניות של ניהול יעיל של הליכים בבית המשפט לתעבורה. יתר על כן, הבקשה נדחתה באופן משמעותי ללא הצדקה, מה שמצדיק עוד יותר את דחייתה. על יסוד עקרון הסופיות נדחתה הבקשה להארכת מועד המשפט, וההחלטה הקיימת עמדה בעינה, תוך שהשופט הדגיש את הצורך בכדאיות בתיקי תעבורה.