עמ"נ 26523-01-17

תקציר

המשיב טען כי יש לראות בנכס שלהם, שכלל שתי יחידות דיור שנבנו זו על גבי זו, כשתי יחידות נפרדות, כל אחת בבעלות בנפרד – אך הראיות הראו כי לא כך הדבר, וכי המשיב היה הבעלים של שתי היחידות. בתוך כך, היטל השבחה, שמטרתו לחלק את התועלות מפעולות התכנון בין בעלי הקרקע לבין הציבור, חל על קניינו של המשיב. אמנם קיימים פטורים לחיוב זה, אך בית המשפט הסכים עם ועדת הערר כי יש לפרש פטורים אלה בצמצום. המשיב טען כי מטרת הפטור היא להקל על מצוקתם של נזקקים באמצעות הרחבת דירותיהם הקיימות, אך בית המשפט מצא כי תכליתו של הפטור רחבה יותר – לשקם ולשפר שכונות קיימות, ובכך לקדם את מטרות פרויקט שיקום השכונה. לפיכך, לא הייתה כוונה להגביל את מספר יחידות הדיור או את שטח הבנייה, גם אם היו בבעלות אותו בעל קרקע. משכך, להחלטתה השרירותית של הוועדה המקומית להגביל את השטח ל-180 מ"ר לא היה בסיס, והערר נדחה. הוועדה המקומית חויבה לשאת בשכר טרחת עורך הדין של המשיב.