עת"מ 38684-05-10

תקציר

העותרת, הזכאית לדיור ציבורי, מבקשת להיות מוכרת כבעלת זכות להתגורר בדירה ספציפית בדיור הציבורי, ממנה פונתה. היא הגישה עתירה נגד משרד הבינוי והשיכון והחלטת ועדת האוכלוסין העליונה, שסירבה להכיר בה כ"דיירת ממשיכת" של זכאי שנפטר, הורתה לה לפנות את הדירה ובמקום זאת הציעה לה דירת חדר. המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשת העותרת בשל הסתרת פרטים מהותיים, וצו בית משפט קיים לפינויה מהדירה. לטענתם, זכאותה של העותרת לדיור ציבורי אינה כוללת את הדירה הספציפית, המוקצית למשפחה זכאית אחרת, וכי טענותיה אינן סבירות ויש לדחותן לגופן. בית המשפט מסכים עם המשיבים. היא מוצאת כי יש לדחות את עתירתה של העותרת על הסף משום שהסתירה פרטים מהותיים, וכן משום שטענותיה חסרות שחר. העותרת לא ביססה את זכותה לדירה הספציפית, ופינויה ממנה היה כדין, בהתבסס על פסק דין קודם. ההחלטה שלא להכיר בה כדיירת ממשיכה הייתה סבירה וחוקית, ולבית המשפט אין עילה להתערב. זאת ועוד, בקשתה של העותרת להקצאה מיידית של דירה, לפני זכאים אחרים ברשימת ההמתנה, תגרום לאי שוויון ואינה סבירה. הבקשה החלופית לסיוע כספי בתקופת הביניים נדחית אף היא, שכן החלטת הוועדה בעניין זה הייתה סבירה, והעותר לא ערער עליה קודם לכן. לפיכך, העתירה נדחית; כל צד יישא בשכר טרחתו.