ע"א 618/83
פסק-דין עליון
תקציר
התיק סובב סביב הסכם שכירות לנכס הכולל שני חדרים, שירותים וחנות. המערערים, שהם יורשי הדירות, הגישו תביעת פינוי נגד המשיבים, בטענה לנטישת שני החדרים והשירותים. בית משפט השלום פסק לטובת המערערים, אך בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בנימוק של חוסר יכולת של המשיבים להביא ראיות להסכם לשינוי מטרת החכירה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית משפט השלום, וקבע כי המשיבים אינם יכולים להעלות טענות ביחס להסכמי שכירות לאחר השכירות. עוד ציין בית המשפט כי שוכר המשנה את ייעוד הנכס ממגורים למסחר ללא הסכמה אינו מוגן על ידי חוזה השכירות וניתן לפנותו. עם זאת, גורלם של חדרי הנוחות והמטבח לא היה ברור. חללים אלה נגישים רק דרך החדרים או המרחב העסקי, ומעמדם המשפטי לא זכה להתייחסות מספקת בערכאות נמוכות יותר. לפיכך, בית המשפט העליון העביר את התיק לבית משפט השלום כדי שיקבע את מעמדם של חללים אלה. אם לא יימצא פתרון, צו הפינוי עומד בעינו, והמשיבים משלמים למערערים אגרה עבור שני החדרים. המשיבים יקבלו גם סעד הוגן, שיבטיח שלא יפונו אם ישלמו את דמי המפתח עבור החדרים. בפסק הדין של בית המשפט העליון הודגש כי פסקי הדין של הערכאות הנמוכות בוטלו בצדק, והעניין דורש הבהרה לצורך הכרעה סופית.
ע"א 618/83 ירדנה גינזבורג נ' מנחם גולדפרב, עליון (14.1.1988)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.