ע 2418/06

תקציר

לאחר משפט הורשע המערער ברוב סעיפי כתב האישום ונגזרו עליו 10 שנות מאסר. התביעה טענה לעונש נוסף של מאסר עולם בתוספת 18 שנים, שבית המשפט אישר. המערער ערער על ההרשעה, העונש והשימוש במאסר, אך מאוחר יותר משך את הערעור על ההרשעה. השאלה המרכזית הייתה האם יש להפעיל מאסר על תנאי משנת 1994. העונש הופחת והמערער שוחרר בשנת 1999 כחלק מקבוצת אסירים שחלה עליהם החלטה של מפקד כוחות צה"ל. השחרור הותנה בחתימה על הצהרה ומסמך התחייבות. לא הייתה מחלוקת כי שמו של המערער הופיע ברשימה וכי הוא חתם על המסמך, אך מועד החתימה תוקן. בא כוח המערער טען כי החלטה שנייה של המפקד, שביטלה החלטה קודמת בעניין השחרור, ביטלה אף היא את ההכרזה. בית המשפט מצא כי תנאי השחרור חלים בין אם המערער חתם עליהם ובין אם לאו, וכי ביטול ההחלטה הראשונה אינו מבטל את ההצהרה. ההכרזה לא הייתה קשורה להחלטה ספציפית כלשהי ולא הייתה לה כל נגיעה לביטול צו השחרור הראשון. עוד קבע בית המשפט כי המערער היה מודע לביטול ההחלטה הראשונה ולחידוש הליכי השחרור, וכי שחרורו היה כדין. לפיכך, הערעור נדחה, כאשר השופטים הסכימו כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא. פסק הדין ניתן ביום 10.7.06.