ע"ע 155/06

תקציר

בפסק הדין התייחס בית הדין לשתי סוגיות עיקריות הנוגעות לסכסוך העבודה של לביא עם ארקיע: תביעתו של לביא לפיצויי פיטורים וחובתו לשלם פיצויים בגין אי מתן הודעה מתאימה על התפטרות. ראשית, בית הדין אישר את החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעתו של לביא לפיצויי פיטורים. מהראיות עולה כי התפטרותו של לביא לא נבעה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה, כפי שטען, אלא נבעה משיקולים אחרים כגון קידום קריירה וסיכויי שכר באל על, וכן מחוסר שביעות רצון אישית מארקייע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ארקיע נתנה התחייבות להחזיר את לביא לחיל הים הבינלאומי, אשר ביטלה כל טענה לירידה בדרגה או הפחתת שכר המהווה סיבה מוצדקת לפיצויי פיטורים על פי החוק. גם טענותיו האחרות של לביא, לרבות אלה הנוגעות למעמדו הפוטנציאלי בצי כפול ולהוראת סעיף 15 בהסכם הקיבוצי, נדחו כחסרות בסיס או בלתי מבוססות כראוי. שנית, בכל הנוגע לחובתו של לביא בתשלום פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, היו לערכאת הערעור דעות שונות. למרות דרישת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים בהסכם הקיבוצי, בית המשפט, בראשות השופט גליקסמן ובתמיכת אחרים, מצא כי ארקיע ויתרה במשתמע על חובה זו בכך שלא אכפה אותה בעת התפטרותו של לביא. מעשיה של ארקיע - או היעדרה - הצביעו על קבלת תקופת הודעה מוקדמת מקוצרת, מה גם שהם לא התנגדו בזמן אמת ולא קיזזו את הפיצוי הרלוונטי משכרו הסופי של לביא. בעקבות זאת החליט בית המשפט לבטל את חובתו של לביא לשלם פיצויים בגין תקופת ההודעה המוקדמת המופחתת. דעת הרוב קיבלה אפוא חלקית את ערעורו של לביא בסוגיית הפיצויים, אך דחתה את תביעתו לפיצויי פיטורים.