ע"א 1094/95

תקציר

סירובה של הבורסה לניירות ערך לאשר הצעת תשקיף של חברה לא היה מוצדק, לפי פסק הדין. החוק מסמיך את הבורסה לקבוע כללים לניהול תקין והוגן של הבורסה, לרבות כללים הנוגעים לחברות, רישום ניירות ערך, מסחר וחובות של חברות נסחרות. אמנם לבורסה יש סמכות לקבוע כללים להמשך הציות, אך היא לא עשתה זאת בנוגע לשיעור ההחזקה המינימלי של מניות הציבור בחברות. זאת למרות הסיכונים הידועים של אחזקות ציבוריות נמוכות, כולל תנודתיות בשוק והשפעת תמחור מניפולטיבית. טענת הבורסה כי הצעת הרכש של החברה, שהובטחה בתשקיף, תביא לאי עמידה בתנאי הסף של הרישום לוקה בחסר. אם תרחיש כזה היה מעורר חשש משמעותי, סביר להניח שהבורסה הייתה מפעילה את סמכותה ליישם כללים המונעים זאת. החוק מבחין בין דרישות רישום לבין עמידה מתמשכת, וסמכותה של הבורסה לקבוע כללים חלה באופן מובהק על הראשונה. הביטוי "מיד לאחר ההרשמה" מתייחס באופן ספציפי לתקופה שמיד לאחר ההרשמה, ופרשנותה של הבורסה למסגרת זמן מעורפלת ובלתי מוגדרת אינה נתמכת. יתר על כן, עמדתה הנוכחית של הבורסה אינה עקבית, שכן היא מאפשרת הצעות רכש שלא הובטחו בתשקיף תוך התנגדות לאלו שכן. תשקיף החברה הצביע על עמידה בכל תנאי הסף לרישום, לרבות אחזקות הציבור ושוויו, מיד לאחר ההנפקה. הצעת רכש עשויה לשנות זאת בהמשך, אך הבורסה לא הצדיקה מספיק מדוע היא לבדה צריכה לפסול את התשקיף. שיקול הדעת המקצועי הרחב של הבורסה אינו משתרע על פרשנות החוק או הנחיותיו באופן שרירותי. החלטתה צריכה להתבסס על נורמות ועובדות רלוונטיות, מה שלא היה המקרה כאן. הבורסה לא הציגה נתונים או ראיות התומכים בסירובו, והחברה סיפקה הסבר סביר להצעת הרכש. נוכח מעמדה המונופוליסטי של הבורסה בישראל, עליה לנהוג בזהירות ולבסס את החלטותיה על בסיס מוצק, דבר שלא עשתה במקרה זה. השופט גולדברג, השופט זמיר והשופטת אור מסכימים עם קביעה זו, דוחים את הערעור ומורים למערער לשלם את הוצאות המשיב.