ע"א 3611/09

תקציר

במקרה דנן, המערער, בעל השליטה בחברת Bayside New Enterprises Inc., ניהל חשבון בתל אביב בעוד החברה ניהלה חשבון בסניף הבנק בלונדון. המערערת ערבה להתחייבויות החברה כלפי הבנק באמצעות מכתב מיום 21.3.02. כאשר דרש הסניף בלונדון ביטחונות מוגדלים, ביקשה המערערת מהסניף המרכזי של הבנק בתל אביב להעמיד התחייבות בין-סניפית בסך 14 מיליון דולר. לאחר שהחברה פרעה את חובותיה, הסניף בלונדון מימש את ההתחייבות הבין-סניפית, מה שהוביל לכך שהבנק דרש מהמערערת פירעון. המערערת לא עמדה בפירעון, מה שגרם לבנק להגיש פסק דין מקוצר על סך של למעלה מ-54 מיליון ₪. המערערת טענה כי התביעה אינה תקפה לפסק דין מקוצר, וטענה כי לא נמסר כתב התחייבות על ידי החברה לסניף בלונדון. עם זאת, הרשם דחה טענות אלה, בקובעו כי הבנק אינו זקוק להתחייבות החברה כדי שהערבות של המערערת תהיה ניתנת לאכיפה. היעדר תצהיר מטעם המערער החליש את הגנתו. בית הדין לערעורים אישר את ההחלטה, וציין כי למערערת לא הגנה מהותית לא על כתב הערבות משנת 2002 ולא על הערבות הבין-זרועית האוטונומית. ניסיונו של המערער להתנגד על בסיס טכני משפטי נדחה, שכן הוא לא ערער על חוב החברה או על פעולות הבנק. בנוסף, עילת העשייה, אף שבדרך כלל אינה מתאימה לפסק דין מקוצר, נחשבה חוזית בהקשר זה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לבנק שכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪.