ע"א 278/78

תקציר

המערערת, חברה הזקוקה לכלי רכב לצורך עבודתה, ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעתה כנגד המשיבה חתשיבה, יצרנית רכב ישראלית. בשנת 1976 ניהלו הצדדים משא ומתן לרכישת 30 טנדרים מחברת התשיבא על ידי המערער. בעוד היצרן נזקק להיתר ממשרד התחבורה כדי לייצר את הטנדרים המסחריים, הוא הודיע למערערת כי הוא צפוי לקבל אישור בקרוב. תנאי המכירה סוכמו במכתב, אך ההיתר התעכב, והמסירה לא התרחשה תוך זמן סביר. המערערת תבעה פיצויים, בטענה להפרש במחיר הטנדרים שלא נמסרו לעומת דגם דומה שרכשה מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי מצא תנאי השעיה בחוזה, אשר הטשיבא לא עמד בו, מה שהוביל לביטולו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בחוזה המכר לא היה תנאי כזה וכי חברת התשיבה, הפרה את ההסכם בכך שלא מסרה את הטנדרים תוך זמן סביר. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערערת ביטלה למעשה את החוזה במכתב ממאי 1977, והעניקה לחברת התשיבא ארכה סופית למסירה. באשר לנזקים, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מחיר הטנדר לא היה קבוע והיה גבוה מכפי שהוסכם בתחילה אילו נמסר במאי 1977. מאחר שהמערערת רכשה רכב חלופי במחיר דומה, לא נגרם לה נזק בר הוכחה, ותביעתה לפי סעיף 11(א) לחוק החוזים לא צלחה. הן הערעור והן הערעור הנגדי של חתשיבה, שביקש הוצאות משפט, נדחו. זו האחרונה לא נתמכה נוכח גישתה המקלה של המערערת והתנהלותה הבלתי מקצועית של הטשיבא בעסקה. בית המשפט העליון אישר את הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי בשלילת הוצאות משפט ממי מהצדדים.