ת"א 1950/07

תקציר

מדינת ישראל הגישה בקשה לדחות תביעה שהגיש אבי אוסקי, עד מדינה בתיק פלילי, נגד המדינה ונעמי בלומנטל, שהורשעה בעבירות לפי חוק הבחירות וחוק העונשין. אוסקי טוען כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתנהלות בלומנטל והמדינה, ומבקש פיצויים. המדינה טוענת כי יש לדחות את התביעה מחוסר יריבות ועילה. לטענתה, היא אינה יכולה לשאת באחריות שילוחית למעשיה של בלומנטל, שכן היא לא הייתה עובדת או סוכנת שלה, וכי אין לה אחריות ישירה כלפי אוסקי. בנוסף, המדינה משתמשת בדוקטרינה של "מעילה שלא כדין לא תקים זכות תביעה", וטוענת כי אוסקי אינו יכול ליהנות ממעשיו הפסולים. אוסקי, לעומת זאת, טוען כי לא היה צד לעבירות וכי יש לדחות את טענות המדינה. עם זאת, בית המשפט מסכים עם עמדת המדינה. היא קובעת כי לא ניתן להטיל על המדינה אחריות שילוחית למעשיה של בלומנטל, שכן אין ראיות ליחסי עובד מעביד או שליחות, ומעשיה לא בוצעו מטעם המדינה. יתר על כן, בית המשפט קובע כי אחריותה הישירה של המדינה כמעסיקתו של אוסקי אינה נתמכת בתשתית עובדתית כלשהי. השופט מדגיש כי טענתו של אוסקי נגד המדינה מבוססת על טענות כלליות ובלתי מבוססות, ותגובתו לבקשת המדינה מציגה עובדות חדשות שלא ניתן להתחשב בהן. יתר על כן, בית המשפט מגיע למסקנה כי הדוקטרינה של "מעילה שלא כדין לא תקים זכות תביעה" חלה על מצבו של אוסקי. ניכר כי אוסקי היה שותף לעבירות שבהן הורשע בלומנטל, והחלטתו להעיד כעד מדינה נבעה מאחריותו הפלילית. מתן אפשרות לאוסקי להפיק תועלת ממעשיו הפסולים יערער את טוהר המידות של מערכת המשפט. כתוצאה מכך, התביעה נגד מדינת ישראל נדחית, ואוסקי חויב לשלם 20,000 שקל שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית משפטית.