בש"פ 6606/09

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס למקרה בו המשיב מואשם באונס ומעשה מגונה בקטינה, ובמעשה מגונה באחותו של הקטין. כתב האישום נגדו היה לכאורה, ובית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים. המערער ערער על החלטה זו, והערעור התבסס על הטענה כי בית משפט קמא לא שקל חלופות מעצר, במיוחד נוכח חומרת האישומים נגדו. המערער הוא קצין צבא לשעבר, שניהל חיים נורמטיביים לכאורה. בית המשפט הכיר בחומרתן של העבירות כמפורט בכתב האישום, וכי המערער ראוי להימצא מאחורי סורג ובריח, במיוחד נוכח פגיעותו של הקטין. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שמעצר אינו תמיד הכרחי, גם במקרים של פשעים נתעבים, וחייב להיות מוצא אחרון. לאחר ששקל את עברו הנקי של המערער, מצבו הרפואי, החלופות שהוצעו וחומרת העבירות, החליט בית המשפט לשחרר את המערער למעצר בית. החלטה זו התקבלה חרף החשש ממסוכנותו של המערער לקטינים, ולמרות סברו של בית המשפט כי המערער לא הבין עד תום את חומרת מעשיו. החלטת מעצר הבית הותנתה במספר גורמים: סימון אלקטרוני של המערער, הימצאות בתו רונית או בנו עופר עמו בכל עת, העמדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח, וחתימת רונית ועופר על ערבויות באותו סכום. התנאים כללו גם איסור על המערער לצאת מהארץ ולקיים כל קשר עם המתלוננים ואמם, וכן דרישה כי המערער יבקש אישור מהפרקליטות בטרם יציאתו ממקום מעצר הבית, אף לצורך טיפול רפואי. בית המשפט סיים בהדגישו את הצורך בזירוז התיק העיקרי, בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של המערער.