ע"א 1540-07-08

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה דנן היא האם למשיבים, ח.ה. קרנר, זכויות כלשהן ביחידה 88 במושב גמזו, בעקבות חוזה מכר שנחתם בינם לבין הגב' איפרגן ז"ל. המערערים, מושב גמזו, טענו כי לגב' איפרגן לא היו כל זכויות במכר היחידה, ולכן HH קרנר לא רכשה זכויות. בית המשפט פסק לטובת טענות המערערים. בעלה המנוח של הגב' איפרגן קיבל את הזכויות על יחידה 88 בירושה עם הגעתו למושב בשנת 1954, וזכויות אלה לא השתנו מעולם. למרות ניסיונות המושב והסוכנות היהודית לשנות את מעמד היחידה לבית מקצועי, לא הובאו ראיות לכך שגב' איפרגן הסכימה לשינוי זה, ובית המשפט מצא כי מעמדן המעשי של זכויותיה אינו רלוונטי. הזכויות ביחידה היו תמיד של רשות בעיזבון, שהן זכויות בעלות ערך כלכלי. חוזה המכר בין HH Kerner לגב' איפרגן היה אפוא תקף ביניהם, אך הוא לא הקנה זכויות כלשהן ל-HH Kerner מול המושב, הסוכנות היהודית או מינהל מקרקעי ישראל, שכן הסכמתם לא ניתנה כנדרש בהסכם המשולש המסדיר את הקרקע. משכך, ח"ה קרנר לא רכשה כל זכות ביחידה 88 ועליה להסיר את ידיהם ממנה. בית המשפט גם מתח ביקורת על התנהלות המושב בהריסת הבית על היחידה ללא היתר, וסירב לבקשתם לפצל את הסעדים, מה שאפשר למושב להגיש תביעה נפרדת נגד ה.ה. קרנר. שני הערעורים האזרחיים התקבלו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.