בג"צ 5326/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה המערערת על החלטת שר המשפטים שלא לפתוח בהליכים משמעתיים נגד שופט. בעתירה, שהובאה בפני בג"ץ, נטען כי החלטת השר אינה סבירה בהתחשב בכך שנציב תלונות הציבור מצא הצדקה בתלונה שהוגשה נגד השופט. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה במקרה זה, כאמור בסעיף 24(ב) לחוק הרלוונטי. כמו כן, בית הדין הדגיש את היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות הנוגעות להליכים משמעתיים, ובמקרה זה נשמר שיקול דעתו של השר שלא לפתוח בהליכים כאלה. ביקורתה של השופטת על החלטת ערכאת הערעור בפסק דין קודם נקבעה כבלתי ראויה ונזיפה כבר נרשמה בתיקה האישי על ידי נשיאת בית המשפט העליון. בית המשפט הכיר בחומרת הנזיפה וראה בה די בכך. מאחר שהחלטת הנציב לא הייתה קבילה כראיה ולא הומלץ לשר לנקוט צעדים משמעתיים על ידי הממונה, הגיע בית הדין למסקנה כי אין להתערב בהחלטת השר ודחה את העתירה ללא שימוע. פסק דין זה מדגיש את העילות הצרות להתערבות שיפוטית בענייני משמעת ומציע כי ההיררכיה והנימוס השיפוטי חייבים להיות מכובדים על ידי שופטים.