רע"א 8501/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפו של סעיף 10 בהסכם הסטנדרטי בין חנות רהיטים (המבקשת) לבין תאגיד בנקאי עזר (המשיב), המנהל עסקאות בכרטיסי אשראי. החנות סיפקה פעמיים סחורה לנוכלים שהתחזו ללקוחות, והמשיבה אישרה עסקאות אלה בטלפון. לאחר שמחזיקי הכרטיסים האמיתיים חלקו על העסקאות, זיכה המשיב את חשבונותיהם אך חייב את חשבון החנות, תוך הפעלת סעיף 10, הפוטר את המשיב מאחריות לעסקאות שלא שולמו. החנות טענה כי סעיף 10 הוא תנאי חוזה אחיד מפלה, בעוד שהמשיבה טענה כי הוא מגן עליהם מפני אחריות בלתי מוצדקת. בית משפט השלום פסק לטובת החנות, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקבע כי הסעיף סביר. בקשת רשות הערעור של החנות מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי המשיב מצוי בפרטי לקוחות מעולים ומוטלת עליו החובה לבצע בדיקות יסודיות. עם זאת, השופט לא השתכנע, וציין כי לחנות, כיוצרת העסקה, יש יכולת גדולה יותר לאמת הזמנות ולהפחית סיכונים. בקבעו כי סעיף 10 הגיוני ובלתי מפלה, בקשת רשות הערעור נדחית, והחנות חויבה לכסות את הוצאותיו של המשיב בסך 4,000 ₪.