ת"א 35883-08-24

תקציר

השופטת דחתה את הבקשה לסעד זמני לאחר ששקלה בכובד ראש את מכלול הטיעונים שהציגו הצדדים. ההחלטה התבססה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, היו ספקות משמעותיים לגבי קביעת סכומי התביעה וזיהוי הגורם האחראי לנזקים הנטענים, בין אם מדובר בנתבע ובין אם מדובר בקבלן משנה נפרד. תביעת הנזיקין של התובע הייתה חסרת עקביות וגדלה משמעותית עם הזמן, דבר המעלה ספקות לגבי אמינותה. שנית, חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לסעד זמני, אשר החליש את תחושת הדחיפות והנחיצות למתן סעד זה. הסברו של התובע לשיהוי זה לא היה משכנע ועמד בניגוד לעצם טיבן של בקשות לסעד זמני. שלישית, תפקידה של התובעת כנציגת הדיירים לא היה ברור, דבר שהעלה ספקות באשר למעמדה להורות לנאמן לממש את הערבות. רביעית, השופט שקל את האינטרסים של כל השוכרים המעורבים ואת פוטנציאל הנזק שמימוש הערבות עלול לגרום להם, מה גם שחלק מהדיירים טענו לאיחור במסירת הדירות. חמישית, השופטת תהתה האם הערבות יכולה להיחשב כנכס והדגישה כי היא נועדה לטובת השוכרים ולא לטובת הנתבע. מינוי כונס נכסים ומימוש הערבות היו מבטלים למעשה את תפקיד הנאמן ויוצרים מצב בלתי נסבל. לבסוף, הסעד המבוקש היה חריג והציב אתגרים משמעותיים, לרבות תביעות עתידיות פוטנציאליות של דיירים אחרים ופיקוח מיותר של בית המשפט בנושאים שאינם קשורים. השופט הגיע למסקנה כי דרך הפעולה הראויה תהיה לאפשר לנאמן להפעיל את שיקול דעתו ולפנות לקבלת הנחיות מבית המשפט המוסמך במידת הצורך. הבקשה לסעד זמני נדחתה, אך השופט הורה להפחית את סכום הערבות ל-15% במקום 5% המבוקשים. הוראת השעה הקודמת בוטלה, והתובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים והנאמן הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.