ת"א 52035-06-15

תקציר

התובע, שהיה רשום כערב בהסכם שכירות בנכס עסקי, חלק על חובתו לשלם ארנונה לעיריית תל אביב הנתבעת. התובע טען כי הוטעה לחתום על ההסכם על ידי אחיו, שהחתים אותו כערב ללא ידיעתו. התובע טען כי הוא רק עובד החברה שהפעילה את העסק ולא היה מעורב בניהולו. בתוך כך, עדכנה העירייה את רישומיה על סמך החלטת בית המשפט הנוגעת לחוזה השכירות, בה צוין כי התובע הוא אחד הדיירים בנכס. משכך, דרשה העירייה מהתובע תשלומי ארנונה. בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הוא רק עובד ולא שוכר. זאת ועוד, התובע התנגד בעבר להחלטת העירייה בנוגע לרישומו כמחזיק בנכס, אך לא ערער על דחיית התנגדותו לאחר מכן. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לתביעת התובע נגד העירייה. בנוסף, דן בית המשפט בטענות התובעת בדבר חוקיות פעולות העירייה, לרבות חבות המשכיר במיסים בתקופת שכירות קצרה משנה, חיוב רטרואקטיבי וריבוי מחזיקים. בית המשפט הגיע למסקנה כי העירייה עדכנה כראוי את הרישומים שלה על בסיס הסכם שכירות ל-12 חודשים וכי לא היה חיוב רטרואקטיבי או פעולות בלתי חוקיות אחרות שנקטה העירייה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את התביעה נגד העירייה והורה לתובע לשלם אגרות והוצאות בסך 5,000 ₪. זאת ועוד, גם התביעה נגד הנתבע השני, שהיה מעורב בהסכם השכירות, נדחתה על יסוד הסכם פשרה בין התובעת לבין בעלי הנכס. התובע חויב לשלם לנתבע השני הוצאות בסך 7,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין. לבסוף, ציין בית המשפט כי התביעה נגד הנתבע השלישי, אחיו של התובע, נדחתה בשל הליכי פשיטת הרגל שלו.