ת"צ 52342-07-11

תקציר

בית המשפט דן בחמש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד מספר רשויות מקומיות בנוגע להשבת כספים שנגבו ביתר באמצעות הטלת ריבית דריבית על תשלומי חובה, אשר חרגו מהמגבלה הסטטוטורית. הבקשות אוחדו בשל השאלה המשפטית המשותפת ביניהן בנוגע לפרשנות חוק הרשויות המקומיות. החוק קובע כי תשלומים באיחור יכללו "ריבית צמודה" בשיעור של 0.75% לחודש. המבקשים טענו כי אין לכלול ריבית דריבית, שכן המונח "ריבית צמודה" נבדל מהמונח "ריבית דריבית", שהיא שיטה שהוזכרה במפורש בחיקוקים אחרים כאשר נועדה לכך. מנגד, המשיבים, המייצגים את הרשויות המקומיות, טענו כי החוק משתמע מריבית דריבית. בית המשפט בחן את ההיסטוריה החקיקתית ואת הניואנסים הלשוניים, והגיע למסקנה כי החוק אינו מסמיך במפורש ריבית דריבית ומעדיף פרשנות מקלה כלפי הנישום. בית המשפט מצא כי התובענה הייצוגית עונה על דרישות החוק בכך שהיא מעלה שאלות משותפות משמעותיות ומהווה את האמצעי היעיל ביותר לטיפול בסכסוך. לפיכך אושרו הבקשות לתביעה ייצוגית, תוך הדגשה כי סוגיות פרשניות הנוגעות למונחים סטטוטוריים כמו "ריבית צמודה למדד" בהקשרים מינהליים צריכות לכבד את עקרון החוקיות וזכויות הנישום. כמו כן, התייחס בית המשפט לחששות בדבר הפגיעה בתקציבי הרשויות המקומיות, והציע למשיבים להציג ראיות בהליכים הבאים.