בש"א 1823-07-20

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם המשיב, המנהל חנות אופטיקה, הוא "בעל מקצוע חופשי" לפי תקנות שיעור שכר הדירה המרבי, אשר יפטור אותו מפיקוח מסוים על שכר הדירה. לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת עדויותיהם של המשיב, בנו ואופטומטריסט מומחה, מגיע השופט למסקנה כי עסקו של המשיב אינו נחשב למשרד של בעל מקצוע חופשי. השופט מגיע להחלטה זו משום שהמבקש לא הוכיח כי החנות שימשה כמשרד, ולא הייתה מחלוקת כי היא פעלה כחנות. יתר על כן, השופט טוען כי אופטומטריסטים ואופטיקאים אינם נופלים תחת ההגדרה של "בעלי מקצוע חופשיים" משום שעבודתם טכנית יותר מאשר תיאורטית. השופטת תומכת בטענה זו בהתייחסה לחוק האופטומטריה ולתקנות מס ערך מוסף, שאינם מסווגים מקצועות אלה כחופשיים. בנוסף, מוזכרת ההחלטה בתיק קודם, ע"א 593/86, המתווה את מאפייני המקצועות החופשיים, כאשר השופט מדגיש כי ההבחנה בין עבודה תיאורטית לעבודה טכנית היא אמת המידה המרכזית. משכך, קובעת השופטת כי דמי השכירות לחנותו של המשיב אינם פטורים מתקרת דמי השכירות הקבועה בחוק, והבקשה לדמי שכירות חינם נדחית. המבקש מחויב לכיסוי הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.