עפ"ת 3360-02-17

תקציר

הערעור מתייחס לאישום של נהיגה במהירות מופרזת באזור עירוני. המערער טען כי המשיב לא הוכיח כי מקום ביצוע העבירה הוא אכן דרך עירונית, כהגדרתה בתקנות התעבורה, וכי השילוט המציין זאת לא הוצג. בית המשפט קבע, כי מאחר שהמשיב הציג ראיות לכך שהסימנים היו נוכחים הן לפני ביצוע העבירה והן לאחריה, צדק בית משפט קמא להסיק כי הם נכחו גם בעת ביצוע העבירה. הדבר נתמך בכך שהמערער בחר שלא להעיד, דבר שהותיר את ראיות המשיב ללא דופי. עוד קבע בית המשפט כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה, ועל כן הנטל מוטל על המערער להוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. עוד טען המערער כי המצלמה שתיעדה את העבירה לא כוילה ולא אפשרה כל התאמה במהירות שנרשמה. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי למערערת היו הזדמנויות רבות להאט, וכי ממילא על נהגים העוברים בצומת להאט ולא להאיץ. לבסוף ציין בית המשפט כי המצלמה גלויה ומוכרת, וכי מטרתה היא גם לאכוף הרגלי נהיגה בטוחים. לפיכך הערעור נדחה.