ע"א 568/88

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס להסכם שירותים – שהוקצה למערערת על-ידי המשיב השני – בדבר ניהולו ואחזקתו של "בית רופאים" בירושלים. על ההסכם ערער בא כוח היועץ המשפטי לממשלה מטעם המשיבה מס' 1 בפני בית הדין לחוזים אחידים, בטענה כי חלק מתנאיו מפלים את הרוכשים כמשמעותם בחוק החוזים האחידים, וביקש לבטלם בהתאם. המערערת טענה כי הנוסח הקודם של חוק החוזים האחידים צריך לחול במקרה זה, שכן ההסכם נכרת בשנת 1979, טרם כניסתו לתוקף של החוק החדש. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדין הקיים חל שכן ההסכם הוא הסכם שירות מתמשך ולא חוזה ספציפי. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי ההסכם מהווה תקנון הבית המשותף, והסביר כי הוא מסדיר את מערכת היחסים בין חברת השירות לבעלי היחידות, ולא את היחסים בין בעלי הדירות לבין עצמם. בית המשפט הורה למערערת לתקן את ההסכם בהתאם לפסק הדין לאחר ערעור וערעור שכנגד. לגופו של עניין, היא הורתה לסייג סעיף שהיטיב באופן בלתי הוגן עם הספק (המערערת) בכל הנוגע לביטול החוזה, וביטלה שני סעיפים שהגבילו את זכויות הרוכשים ואת הסעדים במקרה של הפרה. בקשות המערערת שכנגד לתיקון נוסף של ההסכם בדבר מנגנון החידוש וקרן הפחת התקבלו באופן חלקי, תוך הבטחת חופש ההתקשרות והאינטרסים הלגיטימיים של השוכרים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אישור רואה החשבון יהווה "הוכחה לכאורה" ולא "הוכחה חותכת" לנכונותה של חברת השירותים, שכן זו תגביל את זכות הערעור של השוכרים. המערערת נדרשה להציג בפני בית הדין לחוזים אחידים נוסח מעודכן של ההסכם ולכסות את הוצאות המשיב.