עת"מ 1934/09

תקציר

פסק הדין דן בזכות למידע כפי שהיא מובטחת בחוק חופש המידע, וכיצד זכות זו אינה מוחלטת אלא יחסית, למעט חריגים שונים הקבועים בחוק. השופט דן בעקרונות ובהצדקות העומדים מאחורי חריגים אלה, לרבות הצורך להגן על אינטרסים ציבוריים חיוניים, כגון ביטחון המדינה, ועל האינטרס הציבורי בכללותו. עוד מודגש בפסק הדין כי הזכות למידע היא זכות חוקתית, הנחוצה לציבור כדי לפקח ולבקר את פעולות רשויות השלטון. בהתייחס למקרה הספציפי שלפנינו, בוחן השופט שתי החלטות שנותרו בנוגע לדרישות העותרים לקבל מסמכים של ועדת היגוי הנוגעים למכרז שבו זכתה חברה בשם TIM, ולמסמכי האפיון של תוכנות המשמשות את אגף הפיקוח. באשר לסוגיה הראשונה, השופט מצדד במשיבים וקובע כי המסמכים המדוברים אינם "מסמכי בוררות", וכי בקשת העותרים היא תיאורטית בעיקרה, שכן הן המדינה והן TIM הסכימו עקרונית לחשוף את החומר. עם זאת, המדינה הייתה רשאית לסרב לבקשה בשל האמצעים הסבירים והקשיים הכרוכים באיתור המסמכים, כמו גם גילם - הם נוצרו למעלה מ-7 שנים לפני הבקשה. באשר למסמכי האפיון של התוכנה, השופטת מסכימה עם המדינה כי הם נופלים תחת מספר חריגים הקבועים בחוק חופש המידע: הם סוד מסחרי וחשיפתם עלולה לפגוע באינטרס הכלכלי של המדינה, לחשוף מידע על שיטות העבודה של הרשות ולשבש הליכי מכרז עתידיים. השופט מדגיש את הצורך להגן על נכסי הציבור ואת ההשלכות השליליות של חשיפת מידע כזה, לרבות "אפקט מצנן" על עסקים שעלולים לחשוש להתקשר עם המדינה. העותרים לא הציגו טיעון משכנע או נימוק שיכול לגבור על שיקולים אלה. כמו כן, השופט משבח את המדינה על כך שהיא נותנת עדיפות כללית לזכות למידע ומציין כי חלקים מסוימים בעתירה היו יכולים להיפתר לפני הגשת העתירה. עם זאת, העותרים שלחו את המדינה לחיפוש ממושך המבוסס על מידע מטעה. בהתחשב במכלול הנסיבות, השופט מורה למדינה לשלם לעותרים הוצאות בסך 1,500 שקל, ומורה ל-TIM לשלם 1,000 שקל.