ע"א 388/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לנכס ברחוב אלרואי 3 בירושלים שהמערערת מחזיקה בו ומבקשת להרוס אותו ולבנות אותו מחדש. המערערת הודיעה למשיב, דיירת, על כוונתה והציעה הסדרים חלופיים כנדרש בחוק. המחלוקת נסובה סביב התאמתם של הסדרים אלה. בית המשפט העליון קבע כי שיקולי פרנסה תקפים בבואם לבחון את נאותותו של דיור חלופי. אם הדירה משמשת כמקור הכנסה, זהו גורם משמעותי. במקרים של סכסוך, זכותו של השוכר להסדר זמני קודמת לזכות החזקה של המשכיר. פסקי דין אנגליים וסקוטיים תומכים בעמדה זו. המערער הציע למשיב מספר דירות כדיור זמני, אך הוא סירב. לדירתו של המשיב שני מחסנים צמודים, החיוניים לעסק תיקוני הרכב שלו. המשיב טוען כי ההסדר החלופי צריך להיות בקרבת מקום על מנת שיוכל להמשיך בעבודתו. בית משפט השלום העניק למערער במקור פיצוי כספי בסך 45,000 ל"י. פסק דינו של בית המשפט המחוזי חייב את המערערת לספק למשיב דירה ספציפית בבניין החדש, אך השופט ברנזון התנגד לכך. השופט ברנזון קבע כי עקשנותו של המשיב בסירוב לחלופות ראויות מעיבה עליו. בעוד שעקירת המשיב עלולה לגרום נזק כלשהו לעסקיו, היא לא הייתה מוחלטת. לקוחות יכלו למצוא אותו במקום אחר, והעסק שלו לא בהכרח היה קשור למיקום. הפיצוי שפסק בית משפט השלום בסך 5,000 ל"י בגין הפרעות פרנסה היה הולם. בהתחשב בזמן שחלף מאז הפסיקה הראשונית, החליט בית המשפט על סכום פיצוי חדש של 100,000 ל"י שישקף את מחירי השוק הנוכחיים. למשיב ניתנה ארכה של שלושה חודשים לפנות את המקום, כאשר למערערת שמורה הזכות לבחור בהסדר של בית המשפט המחוזי בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ב-28 במאי 1974 ולא היו צווים בדבר הוצאות הערעור.