ע"פ 17077-10-12

תקציר

פסק הדין דן בהיקף המצומצם של התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי בסוגיית הפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, החל רק במקרים חריגים. סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת להורות לאוצר המדינה לפצות נאשם שזוכה, ובלבד שלא היה יסוד לאשמה או אם קיימות נסיבות מצדיקות אחרות. בית המשפט הבהיר את שתי עילות הפיצוי המנויות בסעיף 80(א) לחוק העונשין, הראשונה היא חוסר בסיס להאשמה והשנייה היא נסיבות מצדיקות אחרות. באשר לעילה הראשונה, הסכים בית המשפט כי למשיב יש הצדקה להגיש כתב אישום נגד המערער, שהיה הבעלים הרשום של הרכב המעורב בעבירה. המערער טען כי המשיב נהג ברשלנות בכך שלא כלל אדם נוסף, ג'ריס, בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט הסביר כי על פי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, נטל ההוכחה מוטל על המערער למסור תצהיר מהנהג. מאחר שהמערער לא עשה כן, החלטתו של המשיב שלא להמיר את דו"ח העבירה לג'ריס הייתה מוצדקת. לאחר מכן עבר בית המשפט לדון בעילה השנייה, הנוגעת לנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. היא בחנה פסיקות קודמות שסיווגו נסיבות אלה לשלושה סוגים: אלה הנוגעות להליך המשפטי, אופי הזיכוי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. המערערת טענה כי העמדתה לדין גרמה לה נזק, אך בית המשפט מצא כי הפגיעה בזכויותיה הבסיסיות, לרבות חופש העיסוק, הפרטיות והמוניטין שלה, הייתה מזערית, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בעבירה מינורית יחסית. בית המשפט שקל גם את פוטנציאל הפגיעה באינטרס הציבורי, וציין כי הטלת פיצויים עלולה לפגוע באכיפת החוק בעתיד. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בבקשת המערער לפיצויים כדי להצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, במיוחד בהתחשב בנזק המזערי שנגרם למערער ובפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי. לאור שיקול הדעת הרחב שהוקנה לבית המשפט לפי סעיף 80(א) והשיקולים המתחרים, נדחה הערעור.