ע"פ 16055-01-16

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום, שזיכה את המשיב מאשמת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וכן החזקת נשק ותחמושת. הערעור נדחה משום שהתביעה לא יכלה לפרוק את נטל ההוכחה ולזכות את המשיב. הערעור התמקד בשאלה האם שגה בית משפט קמא כשסירב לדחות את הדיון לעדותו של עד, ותחת זאת החליט כי ההגנה יכולה להתחיל. בית המשפט גילה סבלנות כלפי המדינה והעניק להם חמש הזדמנויות להביא את העד, שלא התייצב בכל פעם. המדינה גם לא הצליחה להביא כל ראיה הקושרת את המשיב לפריטים שנתפסו, ואף נמנעה מחקירה נגדית של המשיב. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי עדותו של העד הנעדר אינה צפויה לשנות את תוצאות המשפט. פסק הדין הצביע גם על כשלי חקירה וניהול לקוי של התיק על ידי המדינה, והגיע למסקנה כי זכותו של המשיב למשפט מהיר גוברת על האינטרס הציבורי במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי פרקליטות המדינה הצהירה כי לא תבקש דחיות נוספות אם העד לא יתייצב שוב, ולפיכך החלטת בית משפט קמא לסרב לדחייה נוספת ולסגור את תיק התביעה הייתה מוצדקת. ככלל, מחדליה ומחדליה של המדינה הביאו לכך שלא ניתן היה לקבל את הערעור, וזיכויו של המשיב עמד בעינו.