ע"פ 37/07

תקציר

בפסק הדין שדן בערעורו של רוזנבלט אישר בית המשפט את ההרשעה, והסכים עם השקפתו של השופט א.א. לוי כי רוזנבלט מילא תפקיד משמעותי בניהול עסקאות הקיבוץ, גם אם לא הגה או הוביל את תרמית המרמה. רוזנבלט טען בערעורו כי לא היה מודע למעורבותו בהונאה ולא הבין שהעסקאות הוצגו באופן כוזב בספרי החברה. עם זאת, הן בית משפט קמא והן השופט לוי מצאו ראיות משמעותיות המצביעות על כך שרוזנבלט ידע שמדובר בעסקאות מרמה. הדבר נתמך במעמדו הבכיר, בידע הרב שלו בתחום הביטוח ובפערים הניכרים בין העסקאות המתועדות לבין יכולתו של הקיבוץ לעמוד בהתחייבויותיו. למרות שבתחילה לא היה מודע לתוכנית, התעוררו אצל רוזנבלט ספקות מוקדמים לגבי יכולתם של הקיבוצים לעמוד בהתחייבויותיהם, מהם בחר להתעלם. במקום לטפל בספקות אלה, הוא הסתמך על הבטחות של הנהלת החברה ואחרים, ולא ניהל חקירות עצמאיות. טענתו כי הוא רק מילא אחר הוראותיהם של אחרים מבלי להבין את השלכותיהן לא עלתה בקנה אחד עם אחריותו ומומחיותו. יתר על כן, כישלונם המתמשך של הקיבוצים להחזיר פרמיות, יחד עם המשך עסקאות חדשות, הדגישו עוד יותר את מודעותו של רוזנבלט לאופי המרמה שלהן. בהתייחס לערעורים על גזר הדין התקבלו מסקנותיו של השופט לוי ללא הערות נוספות, המאששות את אשמתו של רוזנבלט ואת ידיעתו על מעשי המרמה. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניסיונותיו של רוזנבלט להרחיק את עצמו מפעילות המרמה לא היו משכנעים, ואישר את פסק הדין המקורי מיום 10.3.2008.