ת"א 844/94

תקציר

התובעים, בעלי פרויקט נדל"ן בסמוך לכביש מהיר, תבעו את ועדת התכנון המקומית לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, בעקבות אישור תוכנית מפורטת שהרחיבה את הכביש והקימה בסמוך מחלף גדול, שפגע לכאורה בפרויקט שלהם. התוכנית צמצמה את המרחק בין הפרויקט לכביש המהיר, וכללה מחלף גדול וגבוה, שהיווה מפגעים אקוסטיים וחזותיים לפרויקט. התובעים טענו כי הנזק נבע מהתכנית, שלא ניתן היה לצפות על סמך תוכניות והודעות קודמות, והביא לירידת ערך המקרקעין. הנתבעים טענו כי התוכניות וההודעות הקודמות הצביעו על הנזק, ולכן התכנית הנוכחית לא גרמה לנזק חדש, ובכל מקרה הפגיעה הייתה סבירה. לחילופין, הסתמכו הנתבעים על סעיף 200 לחוק, השולל פיצוי אם הנזק סביר ואין הצדקה לשלמם. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי לא ניתן היה לצפות את הנזק האקוסטי והחזותי הנובע מהתכנית על סמך תכניות והודעות קודמות, שלא היו מפורטות וברורות דיין. בית המשפט הסתמך על חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט, אשר בחן את התכניות הקודמות ומצא כי הן אינן מאפשרות את המסקנה כי התכנית הנוכחית תגרום לנזק המיוחס לה. בית המשפט קיבל גם את חוות דעתו של המומחה, לפיה קצב עליית מחירי הדירות ה"רועשות" בפרויקט קטן מקצב עליית מחירי הדירות ה"שקטות", ומצא כי הדבר מהווה ראיה לפגיעה הנובעת מהתכנית. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי הפגיעה הייתה סבירה, שכן הפגיעה בפרויקט של התובעים הייתה משמעותית, ולא היה זה מוצדק כי עליהם לשאת בנטל זה לבדם, מה גם שרשות התכנון הייתה מודעת לנזק ויכלה לצמצמו באמצעות פתרונות תכנוניים שונים. בית המשפט הורה למומחה לתקן את חוות דעתו לגבי מספר דירות שנמכרו בהנחה בשל יחסים מיוחדים, ולגבי דירות בבניין אחד שלגביהן הוצא היתר הבנייה לאחר כניסת התכנית לתוקף. עוד קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין שינוי ייעודה של אחת החלקות שלהם, שיועדה למגורים והופקעה לצורכי דרך, שכן פיצויי ההפקעה שקיבלו לא כללו את הנזק בגין שינוי הייעוד. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.