ע"פ 8031/13

תקציר

במקרה דנן, החליט בית המשפט לדחות את ערעורו של המערער על הסף, תוך קבלת ערעור המדינה באופן חלקי, אם כי אין בכך כדי להשפיע על משך מאסרו הכולל של המערער. המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי, והרשעתו אושרה משום שעדותה של המתלוננת נחשבה אמינה, נתמכה בעדויות עקביות ובראיות מאששות כגון מסרונים מצוקה שנשלחו בזמן אמת, עדויות חברים ודוחות משטרה. בעוד שהמערער הציע הסברים חלופיים ונימק כשלים חקירתיים, אלה לא היו משכנעים דיים כדי לשנות את ההרשעה. טענות בדבר אופייה והתנהגותה של המתלוננת נדחו כבלתי רלוונטיות לסוגיית ההסכמה, מה שחיזק את העובדה שהיעדר הסכמה חופשית הוא מרכזי במקרי אונס. המערער הורשע בעבירות מין חמורות, לרבות מעשי סדום ואונס, לצד איומים והיזק לרכוש. בעוד ההרשעה עומדת בעינה, השיקולים לגזר הדין נגעו למאמצי השיקום של המערער בכלא. בית המשפט שינה את העונש לשבע שנות מאסר, שירוצו במקביל בשל התפתחויות שיקומיות אלה ותוך שמירה על גישה עקבית בחומרת העונש. עם זאת, ההשפעה הכוללת נותרה בעינה, כאשר המערער ריצה שבע שנות מאסר. ההחלטה הוסכמה על ידי השופטים א' חיות וא' ברון, והוצגה בפסק הדין על ידי השופטת ד' ברק-ארז.