ע"א 43800-10-10

תקציר

המשיב תבע את עיריית רמת השרון לפיצוי על פועלו לקידום רעיון הקמת התיאטרון העירוני ועל פעילותו במסגרת תיאטרון הילדים "סיטי סטייג'". בית משפט קמא קבע, כי לא נכרת הסכם בכתב בין הצדדים, בהתאם לדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות, ועל כן לא התקיימו ביניהם יחסים חוזיים. עם זאת, בית המשפט פסק למשיב פיצוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, בגין עבודתו עבור העירייה. לפיכך ערערה העירייה על פסק הדין והמשיבה הגישה ערעור נגדי על גובה הפיצוי. בית המשפט קבע כי המגבלות הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות אינן פורמליות בלבד, אלא מבטיחות את תקינות וסדירות המינהל, ומגדירות את מי שמוסמך להביע את הסכמת העירייה להסכם. עוד קבע בית המשפט, כי ידיעתו של המשיב את דרישות החוק בדבר כריתת הסכמים עם העירייה, והימנעותו מלפעול על פיהם, מונעים ממנו לטעון לתום לב. בית המשפט הדגיש כי האינטרס הציבורי באי הכרה בהתקשרויות ובהסכמים שנעשו על ידי בעלי תפקידים בעירייה באופן שאינו תואם את דרישות החוק, גובר על כוחה של העירייה לסגת מהסכמים אלה ולפגוע בצד שכנגד. במקרה הנוכחי מצא בית המשפט כי לא נכרת הסכם בין הצדדים, ולכן דיני החוזים ודיני העשיית עושר אינם חלים. בית המשפט קיבל את ערעור העירייה, ביטל את פסק דינו של בית משפט קמא ודחה את טענות המשיב נגדה. כמו כן, חויב המשיב לשלם לעירייה את הוצאות המשפט בשני המישורים ושכר טרחת עורך דין.