ת"א 226/03

תקציר

התובע, שעבד כמאבטח בחברת השמירה, נפצע כאשר כדור נפלט מאקדח שהיה ברשותו של מאבטח אחר, ביבר סעיד, ופגע בו. התובע הגיש תביעת נזיקין נגד חברת השמירה והמבטחת שלה כלל. חברת השמירה וכלל הגישו הודעות צד ג' נגד משרד החינוך, המועצה המקומית בית-אל וביבר. כלל טענה כי משרד החינוך לא סיפק הנחיות בטיחות נאותות וכי המועצה המקומית הפרה את תנאי ההתקשרות שלה עם חברת השמירה בכך שלא פיקחה על ביצוע הוראותיה. מנגד, כלל טענה גם כי רשלנותו של ביבר היוותה ראיה לכאורה לרשלנותו וכי הרשעתו בעבירת הפזיזות והרשלנות אינה שוללת את אחריותו. משרד החינוך והמועצה המקומית הכחישו את הטענות, וביבר טען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות חברת השמירה. בית המשפט קבע כי ההודעות לצדדים שלישיים היו חסרות בסיס, שכן האחריות לתאונה מוטלת אך ורק על ביבר וחברת השמירה כמעסיקתו. השופטת הדגישה כי למעסיק היכולת הטובה ביותר למנוע נזק ולכן הוא נושא באחריות שילוחית למעשיו של העובד. בנוסף, דחתה השופטת את תביעת הסוברוגציה של כלל נגד ביבר, תוך שהיא מצטטת את סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי מבטח אינו יכול לתבוע עובד בגין רשלנות בהיעדר נזק מכוון. עוד הזכיר השופט כי הרשעתו של ביבר בהליך הפלילי שימשה בסיס בהליך האזרחי ואישרה את רשלנותו. בסופו של דבר, השופט פסק נגד כל תביעות הצד השלישי והורה לכלל לשאת בהוצאות של כל צד שלישי.