המנ"פ 47675-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **רקע עובדתי וההליך המשפטי:** ההליך עוסק בבקשת המבקש, דוד מזרחי, להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה של בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא השופט נ' סולברג) מיום 30.3.2026, אשר דחתה את בקשתו לפסילת השופט מלדון בעניינו. הערעור על החלטה זו נדחה על ידי המזכירות בשל הגשתו באיחור וללא בקשה מתאימה. המבקש מבקש כעת הארכת מועד בדיעבד. השתלשלות העניינים המקדמית כוללת הרשעה בעבירת חנייה, דחיית ערעור בבית המשפט המחוזי, דחיית בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון, ובקשה למשפט חוזר אשר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט העליון. רק לאחר מכן, כשעשרה חודשים לאחר דחיית הבקשה למשפט חוזר, הוגשה בקשת הפסלות, בטענה שההחלטה בעניין המשפט החוזר הומצאה למבקש רק כעשרה חודשים לאחר מתן ההחלטה. **עקרונות משפטיים מרכזיים העולים מההחלטה:** 1. **כלל ההמצאה מול כלל הידיעה:** * **כלל ההמצאה:** הכלל הדיוני הבסיסי קובע כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי מתחיל ממועד המצאת ההחלטה או פסק הדין לידי בעל הדין. עיקר ההחלטה מתבסס על עקרון זה, ובהתאם לסעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, מניין הימים לערעור פסלות מתחיל מיום שההחלטה הודעה לבעל הדין. * **כלל הידיעה:** ההחלטה מכירה בחריג לכלל ההמצאה, והוא "כלל הידיעה". במסגרת כלל זה, ניתן למנות את מרוץ הזמנים ממועד ידיעת בעל הדין על ההחלטה, ולא ממועד המצאתה. ההחלטה מציינת כי הכלל יחול במקרים בהם בעל דין פעל על פי אותה החלטה. * **יישום במקרה הנדון:** המבקש טען כי נודע לו על ההחלטה עוד ב-31.3.2026, בעוד שההמצאה הרשמית ארעה ב-23.4.2026. בית המשפט, נוכח הטענה שההחלטה הובאה לידיעת המבקש במועד מוקדם, והעובדה שההליך הוגש (ללא הצלחה) לפני מועד ההמצאה הרשמי, בחר להחיל את "כלל הידיעה" ולקבוע את מניין הימים החל ב-31.3.2026. זהו יישום מהותי של עקרון צדק דיוני, המבקש למנוע מצב בו בעל דין "נענש" על השתהות בהמצאה, במיוחד כאשר גילה ידע מוקדם על ההחלטה. 2. **תקנות מצב חירום והקפאת מרוץ הזמנים:** * **תכלית התקנות:** תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991, נועדו "להקפיא" את מרוץ הזמנים בעתות חירום, על מנת למנוע פגיעה דיונית בבעלי דין בשל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתם. * **הקפאה והמשך מרוץ הזמנים:** ההחלטה מאשררת כי תקנה זו "מקפיאה" את מרוץ הזמנים גם בהליכים פליליים, ומניין הימים נמשך כסדרו רק בתום תקופת מצב החירום. * **חישוב מועד ההגשה:** במקרה זה, מצב החירום הסתיים ב-9.4.2026, ולכן המועד האחרון להגשת ערעור הפסלות היה 13.4.2026. העובדה שהערעור הוגש מאוחר יותר (21.4.2026, או אפילו הניסיון הראשון ב-16.4.2026) מהווה איחור. 3. **הארכת מועד בהליך הפלילי - "טעם ממשי":** * **דרישת ה"טעם הממשי":** כלל דיוני מקובל הוא כי בהליך הפלילי, הארכת מועד תינתן רק במקרים בהם קיים "טעם ממשי המניח את הדעת". דרישה זו מחמירה יותר מאשר בהליכים אזרחיים. * **שיקולים להארכת מועד:** ההחלטה מפרטת את השיקולים הנדרשים לצורך מתן הארכה: משך האיחור, ההצדקה הנטענת, וסיכויי הערעור. במקרה של ערעור פסלות, דרישות אלו מחמירות אף יותר, בשל טבעו המיוחד של ההליך והצורך בהכרעה מהירה. * **יישום במקרה הנדון:** על אף שהמורכבות שהעלה המבקש לעניין מצב החירום מובנת, בית המשפט מצא כי אין בכך כדי להצדיק את מתן הארכה. שיקולים נוספים ששיחקו תפקיד: * **המתנה להודעת המזכירות:** המבקש לא הבהיר מדוע המתין יומיים נוספים לאחר שקיבל הודעה מהמזכירות על האיחור (19.4.2026) ועד שהגיש את בקשת ההארכה (21.4.2026). * **משך האיחור והנטל:** ככל שמשך האיחור גובר, כך גובר הנטל להצדקתו. * **סיום ההליך השיפוטי:** ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה לאחר שההליך בעניינו של המבקש כבר הסתיים (נדחתה בקשת המשפט החוזר). בית המשפט ציטט פסיקה הקובעת כי בקשת פסלות וערעור עליה, ככלל, נועדו לבחון את המשך הדיון כאשר ההליך טרם הסתיים. משהסתיים ההליך, לא היה מקום להגשת בקשת פסלות. טענה זו מחלישה משמעותית את סיכויי הערעור לגופו, ולכן גם את סיכויי הארכת המועד. 4. **טבעו של הליך פסלות שופט:** * **עתידנות ההליך:** ההחלטה מדגישה כי הליך פסלות שופט וערעור עליו נועדו, ככלל, לבחון את המשך הדיון כאשר ההליך טרם הסתיים. מטרתם היא לקבוע האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין, או שיש להעביר את הדיון למותב אחר. * **חוסר רלוונטיות לאחר סיום ההליך:** כאשר ההליך השיפוטי כבר הסתיים בפסק דין או החלטה סופית, כפי שהיה במקרה זה (לאחר דחיית בקשת המשפט החוזר), הוגש הערעור המאוחר ללא הצדקה מהותית. **חידושים אפשריים או הדגשים בפסיקה:** * **החלתו הגמישה של "כלל הידיעה":** ההחלטה מיישמת את "כלל הידיעה" גם כאשר המבקש אינו מיוצג, ומאפשרת גמישות מסוימת בחישוב מועדי ההגשה, במיוחד כאשר ניתן להצביע על ידיעה מוקדמת של בעל הדין על ההחלטה. זהו חיזוק של עקרון ההגנה על בעל דין שאינו מיוצג, אשר עלול להתקשות בניווט ההליכים. * **הקפדה על מועדים בהליכי פסלות:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של עמידה במועדים קצרים בהליכי פסלות, וכי כל איחור, אף אם הוא זניח לכאורה, מחייב הצדקה משמעותית. * **הגבלת תחולת הליך פסלות לאחר סיום ההליך העיקרי:** ההחלטה מספקת דגש חשוב על כך שהליך פסלות אינו אמצעי לערער על עצם ההחלטה הסופית, אלא נועד לבחון את כשירות השופט להמשיך ולדון. לכן, אם ההליך העיקרי הסתיים, הרי שבקשת פסלות מאוחרת אינה במקומה. **סיכום:** ההחלטה דוחה את הבקשה להארכת מועד. למרות ההכרה ב"כלל הידיעה" ובכך שמצב החירום עשוי להשפיע על מרוץ הזמנים, בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי לא הוצגה הצדקה מספקת לאיחור בהגשת ערעור הפסלות. בנוסף, וזהו אולי הטעם המרכזי, הליך הפסלות הוגש לאחר סיום ההליך השיפוטי העיקרי, ולכן לא היה מקום להגשתו מלכתחילה. ההחלטה משקפת הקפדה על דיוק דיוני, תוך איזון עם עקרונות של צדק, במקרה של בעל דין שאינו מיוצג.