בג"צ 383/73

תקציר

בג"ץ קבע כי לא יתערב בהחלטת הוועדה לביקורת סרטים ומחזות לדחות את בקשת העותר להקרין את סרטו "סקס". שיקול הדעת של הדירקטוריון במקרה זה נמצא מוחלט, ומאחר שהוא לא היה מוגבל בהנחיות כלשהן, בית המשפט כיבד את החלטתו. פסק הדין חיזק את מדיניות אי-ההתערבות של בג"ץ בענייני שיקול דעת, והדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול הדעת של המועצה בשיקול דעת שלה. השופט ברנסון הדגיש את תפקידה של הוועדה כנציגת דעת הקהל על תכני סרטים. בהתייחסו להחלטה פה אחד של חברי הדירקטוריון, הוא הכיר בחדשנות ובתעוזה המיוצגות בסרט, אך טען כי בית המשפט אינו יכול להצדיק התערבות. השופט אשר והשופט ויתקון הסכימו והדגישו את אופייה הסובייקטיבי של ההערכה האמנותית ואת תפקידה הראוי של הוועדה בהחלטה על הקרנות סרטים. העותר טען כי סרטו הופלה לרעה בהשוואה לסרטים אחרים, אך בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי לא ניתן להשוות יצירות אמנותיות באופן משמעותי. ההחלטה אישרה מחדש את סמכותה של המועצה בענייני צנזורה על סרטים, והנחתה כל שינוי בחוקים הקיימים לרשות המחוקקת ולממשלה. העותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים.